נעמי פארן

רוקדים עם החלום

תערוכת פיסול

שם התערוכה, “ריקוד עם החלום” משקף את זיקתו של הפסל לאותה אחווה שמתגלה בין אדם לאחר. לרקוד עם החלום פירושו לרקוד עם הדברים: הדברים הם החיים. הלא נודע והלא נודע, המוכר והכל מעבר לכל מה שאנו מכירים ויודעים. מובן וברור ומעבר ליכולת שלנו לתפוס ולהבין, לפענח ולתת להם תשובה. כי החיים הם הכל. “לרקוד עם החלום” זה כמו לרקוד עם החיים. רוקדים עם הסתירות: עם הנפלא והמרהיב, ועם הסגורים, הרחוקים והכואבים.

מול הפסל “אדם וחווה”, כמו גם התבוננות בתחושת החידה שאנו חווים כשמסתכלים על פסל “האישה ברוח” או לחילופין פסל “שמלת כלה”.

נוצרה תחושה של חוויה עמוקה המובילה את המתבונן לתהייה פנימית, מעמדם וכוחם של פסלים אלה, שם הם מובילים את תנועת רגשותינו, דמיוננו, או אפילו מחשבותינו. מציאות רבת פנים זו מפוסלת באמצעות יכולת וירטואוזית ולב החום, העדינות, החברות, האנושות, הבית, השיתוף. דרך גילוף עץ, אבן, שיש, הגבס ברונזה מתבטא בכל הסוד והנסתר והפואטי הנראה והנסתר – וכולם בונים, ומביאים את היצירה של נעמי פארן לרמה של יצירה הפותחת חלון עדין להרבה של מראות דינמיים, זורמים, צבעוניים, חושניים ומעניינים בעצמם.

בהסתכלות מלמעלה על פסליה של נעמי פארן, שני פסלי שפות מתפרשים לפנינו ומשקפים שני כיוונים עיקריים ביצירתה: הכיוון הפיגורטיבי, הקלאסי, מצד אחד. מצד שני הכיוון החופשי, חופשי מכל סימנים מופשטים ומופשטים.

הדמות האנושית שהייתה נושא מרכזי באמנות מאז הימים הראשונים של האמנות עלי אדמות, היא גם במרכז היצירה של פארן.

עבודתו של פארן מקיפה מסכת פסלים עשירה ומסקרנת ומפתיעה ומפתיעה העשויה פיגורטיבית – גברים ונשים – כשהיא פוגשת את המתבונן עם רפרטואר מרתק של סיטואציות קיומיות, אנושיות, מורכבות, סותרות וסותרות, ותמיד ביצירות אחרות, בתוך במצבים שונים ובכל מיני דרכים – כולם ביחד ביטאו את הייחודי, האישי, האינטימי, בעולם הרב-גוני של האדם.

כיוון אחד בעבודתה של נעמי פארן הוא סביב מוטיב ההסתגרות, המרוחק, בדידותו של האדם, הבדידות שלא מותירה ניצוץ של פתיחה לאור – אותו האור שמגיע דרך מגע, חיבור, קרבה עם אחרים.

בין שני הכיוונים העיקריים הללו: געגוע לשיתוף ואהבה והסתגרות בלתי מתפשרת מכולם – סגר שלפעמים מתוך בחירה, לפעמים מתוך צורך – מתרחש ביצירתו של פארן.

כוחם של הפסלים בא לידי ביטוי דרך המוזיקה העוברת בשפת הצורה של הפסלים (בעיקר הפסלים הפיגורטיביים). מוזיקה המבטאת את הכמיהה למשפחה, חום, שמחה ושמחה כשהשמות נוגעים בדמות ובהרמוניה המתהווה שם., סוג, חלום של חלום משותף – חלום ללא גבולות.

מצד שני, בעיקר דרך הפסלים המופשטים, אנו “סופגים” מוזיקה חשאית וסודית המתרחשת בחלל אנונימי, מוסיקת ריקוד עצבנית איטית, האדם הוא ישות בודדה, עצמאית, נשענת בדממה לעצמה הפנימית: אולי מתוך סבל של שנים שחלפו, או אולי, מתוך חוסר אונים מול החיים התזזיתיים שלוקחים את האדם למחוזות מרוחקים, נוגעים ללב, מחוזות חסרי שם, רחוקים ואחרים מהשמחה המפוזרת שחשנו רגע קודם, דרך תנועות ריקוד של הגבר עם האישה בפסל שלידה.

ההנאה מהרכבים

אוצר תערוכות